מאמרים נוספים
אריאל כהנא
הכתם על אובמה

 

 

הכתם על אובמה / אריאל כהנא  
י"ג אדר א' התשע"א | 17/02/2011
 
   

ארבעים יום וארבעים לילה חלפו מאז ראש הממשלה בנימין נתניהו שיגר לנשיא ארצות הברית ברק אובמה את הבקשה לחון את יהונתן פולארד. האיגרת של נתניהו הייתה אחת מיני רבות שהונחו על שולחנו של הנשיא האמריקני. קודם לה ולאחריה פנו אל אובמה אישים רבים אחרים בעלי זיקה ישירה לפרשת פולארד:

סגן נשיא ארצות הברית דן קוויל, מזכיר המדינה האמריקני ג'ורג' שולץ, סגן שר ההגנה ד"ר לורנס קורב, 39 חברי סנאט ובית נבחרים, המשפטן הבכיר ג'ון לופטוס, יו"ר ועדת המודיעין בסנאט דניס דקונסיני, התובע הכללי והשופט מייקל מוקאסי, סגן התובע הכללי, פיליפ היימן, היועץ המשפטי של הבית הלבן ברנרד גוטמן, ראש ה-CIA ג'יימס וולסי, חבר הצוות לבדיקת הפרשה דונאלד לוי, 500 מנהיגים יהודים, העיתונות היהודית וגם מוריס, אביו הקשיש של המרגל הישראלי, שעדיין מייחל ליום בו יראה את בנו חופשי.

כל הפונים מצויים בפרשה לפרטי פרטים. רובם נגעו במהלך כהונתם בתפוח האדמה הלוהט הזה. אלה כאלה הציגו לאובמה מסר אחד: המשך מאסרו של פולארד הוא עוול בלתי ניתן להצדקה. איש-איש בסגנונו ועל סמך הידוע לו, הבהירו לנשיא הנוכחי כי פולארד ריצה ומיצה את העונש שהגיע לו זה מכבר. הם טענו באוזני אובמה כי ללא קשר למצב היחסים עם ישראל, שחרור פולארד הוא צעד של צדק והומאניות ראשונים במעלה וכי אחרי 25 שנים בכלא, עליו לצאת לחופשי ללא דיחוי.

אל מול הקבוצה המרשימה הזו נשמעו קולות בודדים, בעיקר מהממסד הביטחוני בארה"ב, התובעים את המשך המאסר. אך הטיעונים שהעלו נראו קלושים, במיוחד מול הגלריה הנכבדה והכבדה של מצדדי החנינה. למעשה ניתן לומר כי רוב הדמויות הבכירות מתקופת מאסר פולארד תומכות כיום בשחרור. אובמה, לו רצה, יכול היה להיתלות בהן כדי לרשום על שמו את המעשה הצודק והמתחייב שעליו לעשות.

אך אובמה שותק. צרור בקשות החנינה "נבדק" - זו הלשון הרשמית - בבית הלבן ובמחלקת החנינות במשרד המשפטים האמריקני. נכון לעכשיו, לבדיקה אין תוצאות.

אל מול השתיקה הרועמת הזו של אובמה אי-אפשר להיוותר שווה נפש. לא צריך להיות אביר זכויות אדם או ליברל טהרני כדי להסיק את המסקנה הנדרשת בעניין פולארד. די בשכל ישר ובלב אנוש. על אחת כמה וכמה אם מדובר בנשיא המחויב לערכי זכויות האדם וכבודו. בשם ערכי הצדק, החירות והאנושיות הללו, אובמה פעל לסגור את מתקן גואנטמו, לקידום חד מיניים, להעפת חוסני מובארכ ועוד. האם אין זה מתבקש שיעשה את הפעולה הפשוטה והמתחייבת, הנתונה לסמכותו הישירה ונמצאת באחריותו האישית בלבד, והיא לשחרר את פולארד?

כל יום שמתווסף ל-25 השנים פלוס החודשיים בהן נמצא פולארד מאחורי סורג ובריח הוא יום של עוול והתעללות של מעצמת על באדם אומלל. אובמה הוא האיש שנמצא ברגע ובמשרה הנתונים כדי לחתום את הטרגדיה הזו. קשה להבין מדוע אינו עושה זאת.

כל יום שבו אובמה לא עושה את המתחייב ושם קץ לעוול הזה, מטיל עליו את אשמת ההתאכזרות הזו. מעולם לא הוצף נשיא אמריקני בגל פניות שכזה בנושא פולארד. מעולם לא נחרשה הקרקע באופן מעמיק שכזה כדי לאפשר את השחרור. מעולם לא היה כמקרה הזה בתולדות אמריקה. אם אובמה לא ינקה לאלתר את מדינתו מן מהכתם הספק אנטישמי הזה, האחריות לעוולה הזו תדבק בו יותר מכל אדם אחר.

פורסם במקור כמאמר מערכת בעיתון "מקור ראשון"