כנראה יש כזה דבר שנקרא "ריגול ידידותי" / בועז ביסמוט "ישראל היום"  
כ"ז חשון התשע"ד | 31/10/2013
 
   

"ג'נטלמנים אינם קוראים דואר המיועד לג'נטלמנים אחרים", קבע הנרי סטימסון, מי שהיה בעבר מזכיר המדינה של ארה"ב (1929 - 1933) ומזכיר המלחמה בשתי קדנציות (1913-1911, 1945-1940). הוא אף הורה לסגור את המחלקה לפיצוח צפנים במשרדו, ובכך פירק למעשה את המודיעין האמריקני. בתום מלחמת העולם השנייה נדרש הגנרל המיתולוגי וויליאם דונובן לבנות מחדש את ה־CIA.

בינתיים עברנו לעידן שבו כולם מרגלים אחר כולם, ובמקביל כולם גם מגנים את התופעה. בעיקר כשנתפסים. קיימת צביעות רבה בתגובות לפרשת ההאזנות שנחשפה על ידי איש המודיעין האמריקני אדוארד סנאודן, שגילה לעולם כיצד הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב (NSA) צותתה לכולם. גם ל־35 ראשי מדינה, ובהם הקנצלרית הגרמנייה.

גדלנו על ספרי הריגול של ג'ון לה קארה, כשהאמריקנים היו הטובים והסובייטים היו הרעים. היו אלה ימים שבהם בירות אירופה המערבית בירכו על יכולות הביון של אמריקה הגדולה, שעמדה לצידן מול האיום הקומוניסטי. לונדון, פאריס ובון (אז) בירכו ב־1961 כשה־NRO בא לעולם. משרד הסיור הלאומי, שהפך לאחת מ־16 סוכנויות הביון של ממשלות ארה"ב, נועד לתכנון, לבנייה ולתפעול של מערכת מעקב לוויינית של הממשל האמריקני. 

העיתון "לה מונד" חשף כיצד בחודש אחד יירטה וושינגטון יותר מ־70 מיליון שיחות ומסרונים. אלא שזקני צרפת זוכרים היטב כיצד הנשיא דה גול היה מודע היטב למעקב של בעלת הברית ההיסטורית. הספר "התיקים של הבית הלבן וה־CIA על צרפת והנשיאים שלה מ־1958 עד 1981" מספר עד כמה האמריקנים ידעו מה הגובה ומה מידת הנעליים של המאהבות של נשיאי צרפת, גם אם בפועל עניינו אותם יותר מדיניות החוץ ובעיקר פרויקט הגרעין של בעלת הברית.

בימים אלה כולם עושים עצמם שהם המומים ומזועזעים מאוד. אנגלה מרקל ועמיתה הצרפתי הולנד מקדמים יוזמה באיחוד האירופי שכותרתה "איחוד ללא ריגול", בעוד גרמניה וברזיל (שתי מדינות קורבנות של סנאודן שמנהיגותיהן פגועות מאוד) מנסחות יחד החלטה שתוגש לעצרת האו"ם, ואשר תדרוש את הפסקת הריגול והפלישה לפרטיות המוגזמת, לדבריהן, בעידן של מלחמה בטרור.

צריך להודות כי בעבר כל הסיפור הזה היה הרבה יותר פשוט כשהעולם נחלק לשניים והריגול היה בעיקר למטרות ביטחון. כמה אהבנו לדעת שהאוזניים האמריקניות הגיעו לבונקרים של בייקונור (קזחסטן), שמהם היו הסובייטים משגרים את טיליהם המאיימים על העולם החופשי.

אמנם המלחמה הקרה מאחורינו, אבל העולם עדיין לא מקום שבו הכל טוב. וחוץ מזה, לריגול הביטחוני נוספו הריגול הכלכלי וגם הפוליטי, דבר שהפך את העסק ליותר ויותר משגשג. גם בין ידידים, ואולי אפילו בעיקר בין ידידים.

מאז נובמבר 1985 כלוא ג'ונתן פולארד, יהודי אזרח ארה"ב, בכלא האמריקני, שם נידון למאסר עולם. פולארד, איש המודיעין האמריקני, העביר לישראל מידע שעסק בסכנות הצפויות לה ממדינות ערב, לא במידע שסיכן את ארצו. הוא מעולם לא הואשם בבגידה. יצחק רבין ז"ל היה הראשון שפעל לשחרורו. ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך במלאכה הקדושה, שנתפסת כקונצנזוס בעם.

כוונתו של פולארד לא היתה לפגוע בארה"ב. כוונתו היתה לסייע לישראל. הוא עשה זאת בדרך אסורה ושילם על כך מחיר כבד. דווקא אמריקה צריכה, יותר טוב מכולם, לדעת כי יש גם דבר כזה ריגול ידידותי.

 

 

לכתבה במקור: