מאמרים נוספים
הרב שלמה אבינר
המרגל שנשכח
האיש שמסר נפשו
זכור את יהונתן
תקווה ליהונתן פולארד [רשת מורשת]
פולארד - האיש שיודע יותר מדי
פולארד
אלול הגיע... ויהונתן עדיין בתוך הבור
שמונה שקרים על יהונתן פולארד
האם שמעת על יהונתן?
פצוע בשטח
שחרור פולארד תמורת רוצחים
יהונתן פולארד, האיש שאין לו עצמו
החברים קודם
יהונתן פולארד - "רבינו" במסירות נפש
יהונתן איתנו - כי עם אחד אנחנו
העם עם יהונתן
שכתוב שיחה בביה''כ לאחר עצרת התפילה בכותל
ויהונתן עדיין בתוך הבור
שם יש אדם אוהב ישראל
איפה יהונתן

 

 

יהונתן פולארד, האיש שאין לו עצמו / הרב שלמה אבינר  
כ טבת התשס"ה | 01/01/2005
 
   

זמן רב אנו עומדים תחת הגשם ונרטבים, וטוב שאנו עושים זאת למען יהונתן, שכן הוא נרטב עבורנו בכל מלוא עצמיותו. הוא איש שלא חשב על עצמו אלא רק על אחרים, וביטל את עצמו למען אחרים. שמא תאמרו: סוג כזה של אדם שאינו חושב על עצמו אלא רק על אחרים, יבוא עליו הכורת ולא ישאר ממנו זכר, ובעולם הזה רק מי שיש לו מרפקים, הוא שישרוד, על פי הדרוויניזם החברתי: החזק שורד, בעוד המוותר ועדין הנפש נעלם. לא כן הוא. הדינוזאורים האגואיסטים שלא דאגו אף לילדיהם נכחדו, ולעומתם הציפור שרובצת על הבנים, שרדה. ועד שאנו מדברים על ציפורים, איפה כל הממלכות שהציקו לנו, מצרים, בבל, פרס ומדי, יוון ורומא? נעלמו! ואנו, עם ישראל - כאן!

מה היה שיא האגואיזם בימי קדם? סדום! הם סירבו לתת אגורה לעני מחשש שלא יישאר להם מאומה. בחורה שריחמה על עני נשרפה ובחורה אחרת נמרחה בדבש ונעקצה מדבורים עד מוות! ומיהו הקצה של אדם שאין לו עצמו אלא רק אחרים? אברהם אבינו, שרץ להכניס אורחים ולדאוג להם כפי יכולתו, אפילו בהיותו כואב מברית המילה, ומוותר ללוט מימין או משמאל; כאשר נודע לו שלוט שבוי, אינו עושה חשבונות רבים אלא מגייס את כל תלמידיו כדי להצילו; מתפלל על סדום. אך אל נא תחשבו שבגלל היותו מסוג "אדם שאין לו עצמו" - היה מסכן. לא כן, הוא היה עשיר יותר מסדום. גם יצחק אבינו היה עשיר מאוד, עד כדי כך שאמרו: מזבל פרדותיו של יצחק ולא מזהבו של אבימלך.

לאברהם אבינו היה לב טוב, הוא חשב על אחרים ולא על עצמו. וכן אליעזר עבד אברהם חיפש עבור יצחק אבינו בחורה שאינה חושבת על עצמה אלא על אחרים, רצה מן הבאר אל השוקת להביא מים לכל צמא, ו"אתה הכחת" (בראשית כד יד). "ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם" (רש"י).

וכן משה רבנו, היה נסיך מצרים אך יצא אל אחיו. מה שעניין אותו, זו האחווה. פרעה הציע לו תפקידים רבים אך הוא רצה דווקא להיות אחראי על מחנות הריכוז כדי לעזור לאחיו. כשראה איש מצרי מכה איש עברי, לא עשה חשבונות רבים אלא הרג את המצרי. הוא ידע שמעתה ירדפוהו כל משטרות מצרים, ואכן זה מה שקרה, וד' עשה לו נס,"ויצילני מחרב פרעה" (שמות יח ד). הוא לא חשב על עצמו אלא על אחרים. גם כאשר הגיע למדין ראה את הרועים מציקים לבנות יתרו, על אף שראוי שאדם זר ביומו הראשון, ינמיך את הפרופיל ולא יתבלט, הוא לא עשה חשבונות של עצמו אלא של אחרים.

יש סוג אדם שאין לו עצמו ויש סוג אדם שיש לו רק עצמו. יהונתן הוא מסוג שאין לו עצמו. וכי לא ידע מה עלול לקרות? וכי לא ידע שהאמריקנים קנאים, אכזריים וקשים בתחום זה? ואמנם הוא מסר את נפשו לא רק באופן חד פעמי אלא על כל פיסת מידע. דומה הדבר לים סוף שלא נבקע מקצה לקצה כאשר נחשון קפץ (פירוש רבנו בחיי), אלא ככל שהתקדם כך נפתח הים לפניו "הים ראה וינס" (תהילים קיד ג). כל פיסת מידע - פיסה של מסירות נפש. וגם כאשר נתפס, הוא עיכב כפי יכולתו כדי שאנשי הקשר הישראליים שלו יוכלו להימלט.

זה אדם שאין לו בעולמו אלא אחרים. גם עתה בבית הסוהר הוא דואג לאחרים, מתעניין, משגר את אשתו לנחם אבלים, ועושה מרחוק כל מה שיכול.

כל מהותו של עם ישראל היא סוג אנשים שאין להם עצמם אלא אחרים. כתוב בשולחן ערוך ביחס לבחירת בן זוג שיש לבדוק היטב שלא יהיה מן הסוג שיש לו רק עצמו. שמא כלל אינו יהודי אלא גבעוני (שו"ע אה"ע ב ב), כי הגבעונים לא מבני ישראל המה, אין להם לב, וישראל הם "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים" (יבמות עט א).

אנו בני ישראל, החושבים על אחרים, מתייצבים מול אדם שחשב הרבה מאוד על אחרים, ועלינו להכיר לו טובה. הכרת טובה היא עוד לפני לב טוב. גם מי שאין לו לב טוב לפחות יכיר תודה למי שעשה לו טובה. ספר חובות הלבבות מבאר שהא"ב של כל המוסר וכל המידות הטובות זו הכרת טובה.

הכרת טובה היא קיצונית אצלנו, אפילו כלפי המצרים. "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". זו הייתה הכנסת אורחים נוראה של שעבוד בפרך, גזרות קשות לזרוק תינוקות ליאור ולשחוט ילדים עבור דמם! בכל זאת, לא היה לנו מקום חלופי להיות בו.

ויש להכיר טובה לכלבים, שכאשר יצאנו ממצרים, לא חרץ כלב לשונו. יצאנו בחצות, מלאך המוות בעיר, כלבים בוכים (בבא קמא ס' ב'). לו נבחו אז הכלבים כאשר יצאו מיליונים, זה היה גורם פאניקה נוראה, אנשים היו נדחפים ונדרסים. לכן אם יש נבלה, לכלב תשליכון (שמות כ"ב ל'). וכי זה אותו כלב? וכי לכלב יש בחירה חופשית? אלא בהכרת טובה אנו הולכים עד הסוף, כי היא יסוד הכל!

יתר על כן, את מכת הדם ביאור לא משה רבנו עשה, כיוון שהמים הצילוהו. וכי אלו אותם מים?! וכי למים יש בחירה חופשית?! אלא הכרת טובה למים! כן במכת שחין, אהרן הוא שזרק את פיח הכבשן, מתוך הכרת טובה של משה רבנו שחול הצילו, "ויטמנהו בחול" (ב', י"ב).

הכרת טובה למצרים, לכלבים, למים ולעפר! עד כדי כך! ואין הכרת טובה ליהונתן פולארד?! לא ייתכן! לאיזה שפל הגענו? כל עם ישראל היה צריך להתגייס כדי להצילו. כך נוהג עם וקל וחומר מדינה. אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד - אמנם אין זה כתוב בגמרא, אלא על ידי אכסנדר דיומא - אבל זה נכון.

לצערנו, אנו בעולם של שקר, אין רואים בו את האמת, אין רואים למי יש לב טוב. וכיצד לוחמים בעולם של שקר? בעזרת האמת! האמת מכחידה, מורידה ומחסלת את השקר! העולם מלא שקרים. שקרים על יהונתן, שקרים כאילו ארץ ישראל אינה שלנו ושקרים על התורה. נגד השקר אי אפשר להילחם במקלות, אלא על ידי שאומרים את האמת שוב ושוב. השקר, היצר הרע, הסטרא אחרא, הרוע, והנבזות - מפחדים מן האמת יותר מכל. כל הזמן יש לחזור על האמת. בעזרת אמת אחת, אפשר להכחיד הרים ענקיים של שקר.

אמת של תורה, של חסד, של אנושיות - מרחיקה את הרוע, את השקר, את הסטרא אחרא, לכן אנו נקראים לצעוק כל הזמן את האמת. הכל מלחמה אחת, מלחמה על האמת, מלחמה למען יהונתן ועוד מלחמות רבות. תתן אמת ליעקב, והקב"ה, חותמו אמת.

מי שעושה חסדים בלי חשבון דבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא. מידות רבות יש לו לריבונו של עולם, אך המידה הראשונה ,לפני הכל, מעל הכל, יסוד הכל, שורש הכל - היא החסד. עולם חסד ייבנה. ריבונו של עולם עושה חסד בכל יום ובכל עת ובכל שעה ובכל רגע. מי שעושה חסד דבק בד', בין שיש לו כיפה, בין שאין לו כיפה. זו רוח עליונה המפעמת באדם ממרומי מרומים. "האיווי להיות טוב לכל, בא ממקור עליון", כותב מרן הרב קוק (אורות הקודש ג' שט"ז). להיות טוב לא כתוצאה מחשבונות, אלא משום שהטוב הוא טוב. זו מידתו העליונה של ריבונו של עולם והיא לפני הכל, לפני כל המדע ולפני כל ההתחכמות, לפני כל התורה ולפני כל הקדושה. לפני הכל - חסד!

זוהי מידתו של יהונתן אשר נטל על גבו משימה כה גדולה. יש פתגם אמריקאי, שלעיתים אדם נושא על גבו מאורעות גדולים יותר ממנו. ההשגחה האלוקית בחרה בו לעשות חסד גדול זה ולהביא הצלה גדולה לעם ישראל.

את האמת הזאת עלינו לצעוק כל הזמן, היא תגרש את החושך, את החומריות, את האגואיזם, את התאווה, את האדם אשר אין לו אלא עצמו. ומי שאין לו אלא אחרים, הוא האדם המאושר.

התאספנו תחת הגשם בשביל המצווה הגדולה הזאת של שחרור יונתן, וכל מי שנמצא פה הוא שליח של האמת הזאת, בכל מקום יכריז עליה, אחרים ישמעו ואף הם יחזרו עליה, כך תלך אמת זו ותתפשט באומה כולה.

אנו מצפים ליום שבו יהונתן יצא לחופשי ויעמוד פה, יישא דברי תורה, אנחנו נשמע, ונוכל להצטופף בצילו של אדם שנוכל לומר עליו. הנה זה אדם שאין לו אלא אחרים, אדם שאין לו עצמו. בעקבותיו נלך, נדבר ונתפלל, עד ישועתו השלמה וחזרתו בתוכנו במהרה בימינו אמן.

[באהבה ואמונה]