בשנים 1983-1984, יהונתן פולארד, היה אזרח אמריקאי שעבד בשרות המודיעין של חיל הים האמריקני. באותה התקופה יהונתן מגלה כי גורמים מסויימים במערך הבטחון הלאומי בארה"ב מונעים באופן מכוון מידע מישראל החיוני לביטחונה. בין היתר כלל המידע יכולות הלחימה הגרעינית, ביולוגוית וכימית של סוריה, עיראק, לוב ואירן, שיועדו ללחימה בישראל, וכן מידע על פיתוח יכולות בליסטיות ותכנון מתקפות טרור כנגד מטרות ישראליות ע"י אותן מדינות. מבחינה חוקית ישראל היתה זכאית למידע זה בהתאם למזכר ההבנות מ-1983. למרות זאת, ולמרות מאמציו הרבים, לעצור את מדיניות ההסתרה, לא הצליח פולארד לשבור את החרם המודיעיני. בראותו כי ההשתקה מסכנת חיי ישראלים רבים, החליט להעביר מידע זה ישירות לישראל במסלול חשאי.     לפולארד לא נערך משפט מעולם. ע"פ דרישתן של ממשלות ישראל וארה"ב, הוא נכנע לעסקת טיעון שנועד לחסוך משתי הממשלות מבוכה במשפט ארוך, מורכב, מתוקשר ויקר. למרות שיתוף הפעולה המלא עם התביעה לפי התחייבותו בעסקת הטיעון, נגזר עליו מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם - הפרה בוטה של עסקת הטיעון עליה סוכם. פולארד, הואשם בסעיף אחד בלבד של העברת מידע מסווג לבעלת ברית ללא כוונה לפגוע בארה"ב ומעולם לא הואשם בבגידה, בגילוי צפנים, סוכנים, תוכניות מלחמה או כל דבר אחר שיכול לפגוע בארה"ב. אין כל תקדים היסטוריה של ארה"ב לכך שאדם קיבל מאסר עולם על עבירה זו מלבד פולארד. גזר הדין המקובל לעבירה מסוג זה הוא בין 2-4 שנים. אף סוכנים שביצעו עבירות חמורות ופעלו מטעם מדינות עויינות לארה"ב לא קיבלו עונש אכזרי שכזה.   בנובמבר 1995, העניקה ישראל ליהונתן פולארד אזרחות ישראלית. ההענקה הרשמית התבצעה בינואר 1996. צעד שאותת בגלוי על מוכנות ישראלית לקבלת אחריות מלאה על הפעלת פולארד.בהצהרה ששוחחרה ב11/4/98 הכירה ממשלת ישראל בגלוי ביהונתן פולארד כסוכן שפעל מטעמה והכריזה כי היא מחוייבת לפעול למען שחרורו והבאתו לישראל.   בתחילת 1991, הרב הראשי לשעבר, הרב מרדכי אליהו שליט"א, ששימש כרבו של יהונתן, הציע את עצמו למשרד המשפטים האמריקני כערב לפולארד, אך הצעתו נדחתה. הרב אליהו חזר על הצעתו בכל שנה לאחר מכן במכתבים שכתב לנשיא קליטון, אך אף לא אחת מהן זכתה למענה עד לסתיו 2000, בו קיבלה רעייתו אסתר פולארד מכתב מהבית הלבן, בו נכתב כי הנשיא מודע להצעת הרב אליהו וכי הצעה זו תהווה חלק משיקולי הנשיא בבואו להחליט סופית בעניין בעלה.     בפסגת וואי, בסתיו 1998, הבטיח נשיא ארה"ב, קלינטון, לשחרר את פולארד, דבר שהיה גורם מכריע להתקדמות המו"מ בפסגה. ברגע האחרון, עת היו עיני העולם ממוקדות בטקס החתימה בוושינגטון, הפר קלינטון את הבטחתו ויצר סערה של פרסום שלילי כלפי ישראל. קליטון הדליף לתקשורת כי גורג' טנט, ראש הסי.אי.אי איים להתפטר במידה וישוחרר פולארד מהכלא. בספטמבר 1999, שיחרר קלינטון למרות התנגדות חריפה של אותם יועצים, קבוצה של 14 טרוריסטים פורטוריקנים, שהיו אחראים ליותר מ-100 פיגועים בתחומי ארה"ב, ללא שהביעו חרטה. הדבר הוכיח באופן סופי כי אין בידי אף גוף או סוכנות ממשלתית לכבול ולאיים על הנשיא לבצע את החלטותיו בענייני חנינה.       בח' כסלו תשס"ז (21 בנובמבר 2006) נכנס יהונתן פולארד לשנה העשרים ושתיים של מאסר העולם שנגזר עליו, ועדיין אין אור בקצה המנהרה